מסתבר כי יש אנשים שמפחדים ללמוד לרקוד. אותם אנשים בדרך כלל ימציאו תרוצים שונים ומשונים: "אני לא אוהב לרקוד; אני לא מתחבר לריקוד; אני לא טיפוס רוקד; אני לא אוהב שמכתיבים לי איך לזוז; אין לי כוח לזה; אני לא צריך ללמוד" ועוד ועוד. אנשים מסוג זה, סביר להניח שאף פעם לא ינסו ללמוד לרקוד. הפחד מושרש בהם והריקוד מבחינתם הוא טאבו. אך לעומת זאת, יש את אותם האנשים שבאים ואומרים: "אני ביישן; אני חסר ביטחון; אין לי קואורדינציה; יש לי שתי רגליים שמאליות; אני מקרה אבוד בתחום הריקוד" וכולי. אולם להם לעומת זאת, יש רצון כלשהו להתגבר על הבעיה והפחד וכן ללמוד לרקוד. עם אנשים אלו לפחות יש בסיס כלשהו לעבוד. ודווקא אצלם, ניתן לראות הצלחות ניכרות בסופו של תהליך הלימוד.
אז למה אנשים מפחדים בעצם לרקוד? הם חוששים להראות מגוחכים, מפחדים שיצחקו עליהם או יגחכו על התנועות שלהם, מפחדים שלא להראות במיטבם, שלא יתחברו לקצב, או שיעשו תנועות מוזרות. ישנם אנשים החוששים להיות במרכז ולא אוהבים שמסתכלים עליהם, ולריקוד יש קונוטציה מסוג זה. הרעיון הבסיסי העומד מאחורי לימוד ריקוד הוא שחרור. אותם אנשים צריכים ללמוד קודם כל לשחרר. לשחרר פחדים ועכבות ולתת לעצמם להרגיש בנוח עם גופם, עם המוזיקה ועם תנועה.
בסופו של דבר מדובר בענין פסיכולוגי לחלוטין הניתן לפיתרון ולטיפול. מי שמקבל החלטה להתחיל ללמוד לרקוד, יכול להיות מופתע מכך שמלכתחילה המצב הבסיסי שלו מבחינת תנועה וריקוד אינו גרוע כפי שחשב. בנוסף, באמצעות למידת התנועות והקנית תרגילים מתאימים תוך כדי עבודה, תרגול וחזרות, אנשים מוצאים את עצמם לפתע רוקדים הרבה יותר מהר ממה שסברו שיקרה בתחילת התהליך. הפתעה חיובית זו והסיפוק שהם חשים, רק מדרבן אותם ללמוד עוד ולהצליח. יש לזכור כי בסופו של דבר לימוד ריקוד הנו לימוד ככל לימוד אחר, ובתהליך למידה נכון ומותאם ישנן תוצאות חיוביות עד כדי הצלחות מדהימות.
קרן קולן
